<h1>ארחות חיים דין אהבת השם ויראתו סימן ט"ו</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ת"ח שנדה את עצמו ואפילו נדה עצמו על דעת פלוני ואפילו בדבר שחייב נדוי הרי זה מפר לעצמו. וכן נמי ביאר הרשב"א ז"ל בתשובה. וביאר עוד ואם נדה עצמו לדעת לכל ישראל אותן שמנודה להם יתירוהו כי המנודה לנשיא מנודה לכל ישראל ואעפ"כ מתירין אותו. עכ"ל.
<h2>דף ח.</h2>
מי שנדוהו בחלום אפילו ידע מי נדוהו צריך עשרה בני אדם ששונין הלכות להתירו מנדויו ואם לא מצא טורח אחריהן עד פרסה. לא מצא מתירין לו אפילו עשרה ששונין משנה. לא מצא מתירין לו [עשרה] שיודעין לקרות בתורה לא מצא [מתירין לו אפילו עשרה שאינן יודעין לקרות לא מצא] מהן עשרה במקומו מתירין לו אפילו שלשה. מאי טעמא רחמי הוא דבעו עליה. ואפילו אם ידע מאן שמתיה צריך כוליה האי ולא יספיק אלו שיתירו דלמא לשמותיה שויוה שליח ולא להתיר. ואפילו חזי דשמתיה ליה ושרי ליה דאין חלום בלא דברים בטלים. וכתב רב אחא גאון ז"ל ואפילו חזיא ליה אשה או עבד או קטן בחלמיהו. עוד כתב ולמישרא שמתא דחלמא אפילו במקום רביה מותר לכנופינהו דלא לישתהי בשמתיה שפיר דמי ע"כ. וה"ה אם שמתו בליל שבת שמותר למשרא ליה בשבת דאין לך צורך גדול מזה דלא לשתהי בשמתיה כ"מ וצ"ע. וי"א דוקא נדוי אבל נודר בחלום אין צריך הפרה מידי דהוה אמחשב בלבו ונודר בלבו דאינו נדר עד שיפרוט את נדרו. כ"מ [כן מצאתי]. ונשאל הרשב"א ז"ל על דבר זה והשיב בדבר זה חששתי אני אע"פ שלא נאמר בגמרא אלא במי שנדוהו בחלום אבל בנודר לא נתפרש בגמרא אעפ"כ חושש אני לו עכ"ל. ושמעתי שהוא ז"ל עשה מעשה שלא התיר נדר של חלום אלא בעשרה כדין נדוי. וכן נמי מצאתי בתשובת הגאונים.
<h2>דף ח:</h2>
כיצד מתירין אותו מן הנדוי או החרם אומרי' פלוני שרוי לו או מחול לו. ואם התירוהו בפניו אומרים לו שרוי לך או מחול לך. בכמה מתירין הנדוי או החרם בשלשה אפילו הדיוטות. ויחיד מומחה מתיר הנדוי או החרם לבדו ויש לתלמיד להתיר הנידוי או החרם ואפילו במקום הרב. שלשה שנדו והלכו להן וחזר זה מדבר שנדוהו בגללו באין שלשה אחרים ומתירין לו. מי שלא ידע מי נדהו ילך אצל נשיא ויתיר לו נדויו. נדוי על תנאי אפילו מפי עצמו צריך הפרה. ועל מי שנדה את עצמו כת' הרשב"א ז"ל בתשובה שאין צריך לא פתח ולא חרטה אלא אומרים לו מותר אתה שאין זה אלא כמתירין אותו מן האיסורין. ע"כ.
